"הראייה שלך מצטללת רק כשאתה יכול להתבונן אל תוך ליבך.
מי שמביט החוצה – חולם; מי שמביט פנימה – מתעורר." (קרל יונג)
העולם הדיגיטלי הפרוץ,
תקשורת ה Celeb
ערוצי חשיפה שונים
משדרים לנו אשליה של הצלחה,
חיים יפים של אנשים שאנחנו "מכירים".
כבר פגשתי אנשים תמימים,
שהאמינו לפרסומות סטייל
"תעשו קורס אמאזון ואחרי דקה תרוויחו
כסף רק בשעה של עבודה".
המיתוג, השיווק והפרסום
מוכרים מזון מהיר לנפש האדם,
שרוצה סיפוק מיידי כאן ועכשיו.
כולם עובדים על יצירת האשליה
מייצרים אותנו עדר אנושי
רעב להצלחה.
ובאמת שאין לאן לברוח,
כולנו נמצאים באותו עולם יחסי,
משווים אדם לאדם,
בכל תחום בחיים..
לפעמים מנסים לברוח
סוגרים את הפייסבוק, יוצאים מווטסאפ לתקופה.
אבל חוזרים בחזרה.
חלק מצקצקים בצדקנות וגדולה,
מסתכלים במבט מתנשא.
חלק מרגישים פחותים, מסונוורים מגדולת האחר.
מתרצים שלהם לא היו את התנאים,
לכן הם הפחות טובים…
חיים בדור מהיר קליטה,
רוצה להתקדם מהר ולהגיע לפסגה.
ואיפה הניסיון, ההעמקה, ההבשלה?
באמת אפשר להבין תיאוריה
ולהיות כל-כך מוצלחים בדקה?
כך נוצר הרבה מקום לאכזבה.
פירוד, שליליות, קנאה, חששנות,
אובדן הערכה עצמית,
דיכאונות וחרדה.
ברגעים של איבוד כיוון, השוואה וקושי
נהפוך מבט מהחוץ לפנים –
להעמיק בנו וצרכינו,
לחקור ולגלות את עצמנו,
רצוננו וייעודנו.
כל נשמה ייחודית ולא דומה לאחרת,
וכך גם אופן הקרנת אורה והצלחתה
אף פעם לא תהיה דומה