אנחנו מסתכלים על החיים כרצף של מאורעות 
הקשורים אחד בשני באופן שמגדיר אותנו לטוב ולרע,
ביחס לעבר שחווינו ופחות ביחס לעתיד המתבקש (לא ידוע).
היום מקובל להגיד "פרק ב'" כשרוצים לדבר על זוגות שהקימו משפחה,
נפרדו והתחילו חיים חדשים לצד בן או בת זוג חדשים.
אבל אולי לא מדובר על פרק ב'?
אולי מדובר על פרק י' של האדם הזה במסע חייו?
כשאנחנו בתוך התחוללות חיים אינטנסיבית,
קשה לראות שהחיים שלנו הם ספר עם פרקים.
וכל פרק הוא סיפור עם התחלה, אמצע וסוף.
ולמה זה טוב?
לפעמים רואים זוג אוהבים נפרד, תקופה של כאב, אבל ועצב. 
עולות מחשבות של "ואולי היינו יכולים.." או "אם היינו עושים…". 
ובד בבד גם האשמה הדדית על מה שלא קרה.
לא מסתדרים, אבל מתקשים להיפרד בטוב, בהשלמה,
לפרוס עתיד חדש ולא ידוע
בלי לתהות האם עשו טוב או רע.
פשוט כי עשו את הכי טוב שידעו באותו הרגע,
ומי יודע אולי דווקא עכשיו יהיו מוכנים ל-האהבה שמחכה.
זוג אוהב הביאו ילדה לעולם,
עברו תהפוכות בהגדרתם כהורים ואחרי שנתיים-שלוש 
עוד הריון, עוד אהבה, נשמה נוספת מצטרפת למשפחה.
משנה את האטמוספירה מהיסוד.
משפחה של ארבעה…
תם פרק שהכל בו מובן 
ומתחיל חדש עם שחקן נוסף שהצטרף לחגיגה.
פיטורים מהעבודה… 
מעבר דירה…
טיסה לארץ רחוקה…
(ויש גם נחמה בידיעה שלכל פרק מאתגר יש סוף,
ותמיד תמיד יש התחלה של פרק הבא)
ואם רגע נצליח לעצור?
נאסוף את שהיה בתקופה שחלפה –
כל מה שלמדנו והחכמנו, הלב שהתרחב, 
המודעות שהתפתחה.
נכיר בבני אדם שהפכנו להיות בתום התקופה הזו,
מפוקחים לפרק שנגמר.
שלמים בהישגים שצברנו, 
משלימים עם מה שעוד נצטרך לעבד בפרק הבא.
נעים קדימה, מסיימים מסעות קטנים, 
בתוך ספר חיים שלם שעתיד להיכתב.
ובוא בעת נפתחים לדרך שנפרסת מלפנינו,
יודעים שאנחנו בתוך הרפתקאה קסומה 
ולא ידועה.