הרבה פעמים אני שומעת את המושג הזה,
וזה תמיד מוזר וקשה להבנה.. במיוחד כשאתה מכווץ.
כשמסתכלים על שרירים תפוסים זה מובן ואפשר ללכת למעסה שיעזור.
אבל כשמדברים ברמה יותר רגשית ותודעתית?
מה אתה אמור לשחרר? ואיך בדיוק?
 
איכשהו זה עושה הרגשה שלשחרר זה להסיר אחריות, וזה לא כדאי.
כי אם אני אשחרר את ה"לעמוד בציפיות של הבוס" כנראה שאשאר בלי עבודה.
או אם אני אשחרר ולא אשים גבולות לילדים שלי, זה יגיע בסוף לאסון.
ואם אני אשחרר את הניקיון והסדר של הבית כי די כבר, אז לכולנו ידוע מה יקרה.
 
לאיזה תוצאות זה יביא אותי ואת החיים שלי אם אשחרר?
 
טוב… אז ממה שהבנתי עד עכשיו (והחקירה ממשיכה)
 
מה שאנחנו משחררים זה את הכיווץ שנוצר והפך לקירות מגבילים ולא את הרסן 😉
 
אנחנו משחררים את ההרגשה העכורה שמייצרת מצב רוח מבאס,
כמו פחדים, חששות וקולות שלא יהיה בסדר.
 
אז כדי לפתור את זה אנחנו מחפשים להבהיר את העכירות בכל דרך אפשרית כדי להגיע לצלילות.
כי כשמנקים את העכירות רואים איך אפשר לייצר סדר חדש, נולדת מחשבה חדה והפעולות ברורות.
ממש כמו שגשם שוטף אחרי אובך והכל לנגד עינינו נהיה בהיר.
 
האם זה פשוט? לא תמיד, אבל זה הכיוון.
באהבה
אלה