מי מאיתנו לא יודע מה זה להתפשר?

על זוגיות, על מקום לימודים, על עבודה, על עיר מגורים..?

כשחושבים על אדם מתפשר זה עלול להיראות הרמוני ומשתלב,

כי במצבי פשרה הוא יחליק על חוסר שלמות הדברים ויתעלם. מאוד מאוד נוח 🙂

כשחושבים על אדם לא מתפשר, עולה תמונה של

מישהו דעתן, נחרץ, שלא מוותר על שלו,

מתנשא, קצת מרגיז אולי אף פרפקציוניסט והישגי מאוד.

מאוד מאוד לא נוח 🙁

בפועל מדובר על 2 דמויות תקועות.. !

למה ?

דמות הפשרן:

חיי עם בן זוג לא 100%, לא נורא העיקר לא להיות לבד.

ללימודי פסיכולוגיה צריך פסיכומטרי בשמים? לא חשוב ילמד משהו דומה עם פחות מאמצים.

עובד בעבודה סתמית? עזבו, העיקר משלמים משכורת.

חיי על יד, העיקר לא להתמודד עם קשיים של עצמו.

דמות הפרפקציוניסט:

אם לא מצא בן זוג 100% – מעדיף להיות לבד עם עצמו.

ללימודי פסיכולוגיה צריך פסיכומטרי בשמים? יופי אתגר – כל עולמו עכשיו יתמקד בלהוכיח כמה הוא שווה.

עבודה – אין סיכוי לעבוד בשכר בינוני, בעבודה משעממת או עם אנשים שלא באים לו טוב.

כל היום מתמודד על הצלחה, חיי בסטרס, כלוא בדעות שמנהלות אותו.

הפשרן מבטל את עצמו כלא חשוב,

והפרפקציוניסט שם את עצמו כעיקר.

שניהם סובלים !!

מה עושים !?

מחפשים את מי שנמצא מעבר לדמויות – האני.

האני שהוא העיקר, המהות, העומק, לב ליבנו, הווייתנו החוברת.

האני שאליו כל הזמן חותרים,

האני שעליו אף פעם לא מתפשרים (!)

האני התמים, הסקרן, החוקר, המגלה..

האני שיש בו זיק של תקוה, אמונה בטוב,

שמחה ואהבה טהורים.

להיות כמה שיותר אני אני אני ….

הדמויות שבהם התלבשנו הן העצמי

הקליפה שעוטפת, מייצרת כלי לאני להיות.

מוגבלות הן ובעיקר מגבילות !!

והפכנו אותן לעיקר..

כדור שלם עוסק בעצמיות, באגו, בקליפות –

עולם של השוואות, של מי יותר או פחות.

התקדמנו לאנשהו עם עיסוק בעצמיות?

העולם נעשה טוב יותר?

הסבל רב,

בדידות, ריקנות, כעס וקנאה,

הרס, אלימות ואכזבה..

הרבה מאוד רע.

אפשר להפוך את היוצרות,

לשחרר ביד אומן עדינה את הדמויות המגבילות

שבנו כל-כך חזק מושלות.

להיברא בעולם של אפשרויות.

נתמקד רק בתוכנו פנימה,

נשקיט את הקולות האופפים.

נדבוק בטוב שבנו ובעיקר,

ודרך פלא מאירה נפתחת…………………