לפעמים אנחנו עוברים שינוי, ולא שמים לב אליו.
אבל אז כל החיים צועקים "הלו תתעורר! משהו חדש קורה פה".
ואנחנו לא מבינים, עדיין בעולם ישן –
חושבים כמו פעם, מתנהגים כמו פעם, 
וקצת מפגרים אחרי עצמנו.
אמא ילדה תינוק, אבל עוד לא הפנימה את תפקיד האימהות במלואה. 
סובלת מחוסר שעות שינה והזנה, לא יודעת מי היא, מבולבלת.
אדם פותח עסק, עזב עולם מוכר, אבל לא משנה את התפיסה.
מחפש אחר ביטחון חיצוני, יציבות של שכיר ומתקשה לייצב את עצמו לבד.
זוג הפך להורים, אבל עוד לא מכיל את מורכבות ההורות והזוגיות המשתנה. 
רבים בלי סוף, כל אחד מחפש את מקומו החדש במאמץ וקושי.
אדם חזר בשאלה, אבל מתבסס על גישה וערכים שעליהם גדל. 
חיפש חופש להיות ולשחרר את הגבולות, אבל חיי בנוקשות עם עצמו.
אם בן אדם מכיר בשינוי ועושה התאמות הכל נפלא.
ואם זה לא קורה, יש מקום לקונפליקט.
ריבים, בלבול, עייפות, חוסר סבלנות ובאופן כללי לא כיף לנו.
הלוחות זזו, אבל הסדקים עוד לא התאחו.
הקושי הוא מעין תמרור ומנגנון פנימי שמאותת 
"היי עדיין יש פה משהו לא שלם"
דברים חורקים, מכאיבים, החוויה קשה.
בדרך עקיפה דווקא הכאב מצליח להסב את תשומת ליבנו 
ומסמן לנו איפה עדיין לא השלמנו משהו.
דיברתי עם חמי שנולד בישראל ב 1938 ועבר מספיק כדי לצבור חכמת חיים.
שאלתי אותו איך זה לחוות את העולם משתנה כל-כך לאורך השנים?
חיים של שנות ה 50, 70, 80, 90, היום… כל עשור משהו אחר לגמרי!
הדבר הכי בולט שהוא אמר לי זה שהוא יודע ששינוי זה דבר בלתי נמנע.
כמו העולם אנחנו כל הזמן משתנים, 
ואם לא שמנו לב אין הכרה.
וכשאין הכרה, 
אין ידיעה פנימית שקרה שינוי והשלמה אתו בכל הרבדים.
חוסר השלמה מייצר שבר, קונפליקט ותחושה של סבל.
ובקצרה 
שימת לב זה מפתח לחיים של זרימה ומימוש בחיים המשתנים כל העת!
וקושי הוא סימן. 
אפשר להתחקות ולהשלים את החוסר.