מערכות יחסים זה מורכב, מלא בניואנסים ורגישויות.
אנחנו הולכים בין הטיפות –
הורים, ילדים, קולגות, חברים, שכנים.
מנסים לקרוא את מי שמולנו
בודקים איפה לגעת,
מתי לדחוף ואיך להרפות.
ועם זאת ובלי צל של ספק
מערכת היחסים המורכבת יותר
היא – שלנו עם עצמנו.
אנחנו שמהווים מושבה
לריבוי קולות סותרים
עד כדי נתק וריבים פנימיים ..
חשבתי על המושג
"להשלים עם עצמך".
שתפסתי בעיקר כקבלה עצמית שאומר
אני אישה עם אופי מסוים,
ולכן עלי להשלים עם מי שאני.
ובעצם "להשלים עם עצמך"
מכוון להפסקת האש היום-יומית
ביני לבין עצמי,
והכרזה על שלום פנימי.
זה יכול להישמע בנאלי, אבל זה לא.
רוב היום אנחנו עסוקים בלפתור
בעיות שיש לנו מול העולם החיצוני,
אבל הקשיים בחיינו,
קשורים לריב מתמשך
שיש לנו בעולם הפנימי.
כשהראש מושך לכיוון אחד,
והלב נמצא בדיוק בכיוון ההפוך,
והיצר רוצה לחיות על אי בודד.
וכל אחד מקיים מימד של
מחשבות, רגשות, והרגלים
שמייצרים עולם נפרד,
שומרים על עצמם בדבקות,
בלי סנכרון או אחדות אחת.
נוצר פיצול שמוביל לבעיות וקשיים :
– לבחור ולקבל החלטות.
– איבוד המצפן פנימי.
– בזבוז אנרגיה על לופים חזרתיים.
– התפזרות בניהול היום-יום.
– תחושת ניתוק, ניכור ובדידות.
– מחלות אוטואימוניות ועוד…
כשהחיים במושבה הופכים
להתמודדות מתמשכת,
עולה שוב ושוב אותה בקשה.
להשיג קצת שלום פנימי,
לחוות נוכחות, רוגע ושקט,
ולהרגיש שלמות עצמית אחת.
אלה
