שאלת ה"מי אני?" מעסיקה את רובנו לאורך החיים.
אולי בדרך יש תקופות שאנחנו יודעים מי אנחנו, כי השגנו איזו הגדרה עצמית שעוזרת לנו להתקיים כמו "אני אמא, אני פרופסור" וכו.
אבל שאלת המי אני תפגוש אותנו בצמתים של החיים,
פשוט כי הגדרה העצמית שמתבססת על ההישגים שיש לנו
אף פעם לא תכיל את כל מי שאנחנו באמת 
כדי לנסות לתפוס את האני הזה, אפשר לשאול :
" מי אני ללא המגבלות שלי ? "
מי שישמע את השאלה מתוך הנפש יתחיל לקטלג את כל המגבלות האישיות שבהם הדברים לא מצליחים לו.
המגבלות הנפשיות ידברו בשפה של "אני לא טובה ב…"
ויעלו כל מיני דברים שבחוויה הנפשית גורמים לי להרגיש שאני לא יכולה.
כלומר המגבלה ברמת הנפש נתפסת כדבר שעוד לא הצלחתי להשיג, וזה מרגיש לי לא טוב ולא שלם ולכן יהיה לי דחף להשלים את זה.
כשאני לא מצליחה "להשיג" זוגיות לאורך זמן, זה גורם לי להרגיש לא טובה בתחום ואני כנראה אלך לטיפול נפשי בשביל לטפל בזה ולשחרר את המגבלה הזו.
הפתעה קטנה, אבל גם הגוף שלנו מחזיק "הגבלות" על עצמו וגם הוא "מדבר" אותן.
הגוף ידבר בשפה של יכולת או חוסר יכולת תנועה (גמיש/נוקשה),
מידת האטרקטיביות של המראה שלו ביחס לגופים אחרים ומצב ההזדקנות שלו 
הרבה מהשיח כיום קשור לגוף, כי זה צורך שקיים וגוף בעל תנועה גמישה ומראה רענן מרגיש קליל וחופשי לנוע במרחב.
הנשמה ששואפת חופש ושחרור תדבר בשפה אחרת על המגבלות שלה.
הנשמה שבמהותה היא חופשית תנסה לנער מעצמה את ההגדרות הנ"ל כי הן אלו שמגבילות אותה :
הנשמה היא לא הגוף הפיזי על כל תכונותיו,
הנשמה היא לא המקצוע שלה בחיים האלה,
הנשמה היא לא ההורה של הילדים או הבת זוג של..
וכן הלאה.
כשמשהו בנו מרגיש "מוגבל" ומחפש להרגיש משוחרר וחופשי,
כדאי לברר איזה חלק בנו מדבר.
האם זה הגוף שרוצה להיות קליל תנועה?
האם זו הנפש שמרגישה לא מספיק בכל מיני הגדרות עצמיות שלה (קריירה, זוגיות, הורות, משפחתיות..)?
או שזו הנשמה שרוויה בכל ההגדרות האלה ורק רוצה לשחרר ולהיות
כפרפר מעופף ביצירת חייה?
הרבה פעמים אנחנו הולכים לחפש את ה"חופש" או מבקשים להשתחרר מה"מגבלה" לא במקומות הנכונים,
מתאכזבים מהאמצעים שאמורים להוציא אותנו ל"חופשי"
ולא מבינים למה.
כשנדע לדייק ולכוון בדיוק רב יותר בנו את "מבקש החופש",
נוכל לכוון את חיינו בצורה הרבה יותר מדויקת ומותאמת לו
ובעצם נרגיש מאוד מאוד חופשיים
והדוגמה היא ילד שטרם הבין את מימד המגבלות,
הולך חופשי 
