כולם עכשיו בתוך כאב על מה שקורה במדינה.
חשבתי למה ללכת רחוק, זה קורה לי בבית באופן יום-יומי.
הבנות שלי רבות על:
– מקום במרחב (מי יותר גדולה),
– חברות (למי יש יותר מעמד),
– ממתקים (למי נשאר יותר חומר),
– שימת לב (מי יותר אהובה),
– משחקים (מי יותר משפיעה)
ועוד ועוד..
ומדהים שכל פעם הן מחפשות אותנו, ההורים, שנהיה השופטים ונכריז על הצודקת והמנצחת של המערכה.
הרבה פעמים באמת נפלנו בפח הזה, אבל גם למדנו שאנחנו לא רוצים להיות שופטים של דין.
התחלתי לשאול גלויות:
"כיף לכן לריב?"
"לאן זה מוביל את האווירה בבית שלנו?"
"נעים לכן שאני השופט ביחסים שלכן אחת עם השנייה?"
הן כמובן נכנסות לרצף של האשמות הדדיות " זה הכל בגללה !"
מעבר לדרמה הפרטית, מדהים בעיניי עד כמה זה טבוע בנו לייצר קונפליקטים ולחפש אשמים.
השבוע עצרתי את בליל התוהו ובוהו, וביקשתי שימצאו פתרון אמיתי.
לא כזה שאומר "בפעם הבאה לא נעשה את זה".