כולם עכשיו בתוך כאב על מה שקורה במדינה.
חשבתי למה ללכת רחוק, זה קורה לי בבית באופן יום-יומי.

הבנות שלי רבות על:
– מקום במרחב (מי יותר גדולה),
– חברות (למי יש יותר מעמד),
– ממתקים (למי נשאר יותר חומר),
– שימת לב (מי יותר אהובה),
– משחקים (מי יותר משפיעה)

ועוד ועוד..

ומדהים שכל פעם הן מחפשות אותנו, ההורים, שנהיה השופטים ונכריז על הצודקת והמנצחת של המערכה.

הרבה פעמים באמת נפלנו בפח הזה, אבל גם למדנו שאנחנו לא רוצים להיות שופטים של דין.

התחלתי לשאול גלויות:
"כיף לכן לריב?"
"לאן זה מוביל את האווירה בבית שלנו?"
"נעים לכן שאני השופט ביחסים שלכן אחת עם השנייה?"

הן כמובן נכנסות לרצף של האשמות הדדיות " זה הכל בגללה !"

מעבר לדרמה הפרטית, מדהים בעיניי עד כמה זה טבוע בנו לייצר קונפליקטים ולחפש אשמים.

השבוע עצרתי את בליל התוהו ובוהו, וביקשתי שימצאו פתרון אמיתי.
לא כזה שאומר "בפעם הבאה לא נעשה את זה".

הצפתי את הסיפור של קין והבל מבראשית ועשיתי אותם לדוגמה.

מה קרה להם? למה הם הגיעו למצב של ריב כל-כך גדול שהתוצאה שלו הייתה רצח, הרי מדובר על שני אחים.

"ככה אתן רוצות? לחיות במלחמה אחת עם השנייה?"

זו מלחמה שממשיכה הרבה מעבר ליחסים של אחים.

הסיפור הזה נגע בהן, והביא לרגע של פיקחון וגם עצבות.

שלחתי אותן לחשוב איך הן יכולות להסתדר גם כשקשה להן יחד.
אחרי העמקה נוספת, ועזרה נוצרה גם דרך.

שיח מלב אל לב.

במקום לזרוק חצים אחת על השנייה, להאשים, להעציב ולהוריד למטה הן בתהליך למידה להתחבר לתחושה הפנימית ולדברר אותה החוצה.

"זה לא נעים לי כשאת אומרת שיש לך יותר ממתקים,
כי זה מגרה אותי ועושה לי להרגיש X ולעשות לך Y".

כמה פשוט.
לדבר.
את מה שיש.
בלב.
באמת.

ולא.. זה לא פשוט בכלל.

כי זה מצריך מאיתנו להרים את האנרגיה מיצר ההישרדות שנלחם על חייו – מקומו, מעמדו והישגיו לליבנו ולקבל פיקחון על עצמנו.

להרגיש באופן חשוף את מה שיש בלב, וגם לבטא את זה החוצה בצורה ברורה, בתקוה שהצד השני גם יתחשב בכך.

לא נוח, ולא בטוח בכלל.

אינסוף אפשרויות פגיעה עלולות לבוא בדרך.

אבל לאור המצב שלנו בארץ ובעולם, יש לנו ברירה אחרת בכלל?
מי ישנה את המצב העגום של מדינתנו הקטנה, ועולמנו?
מי יכניס קצת סדר לתוך הכאוס הפנימי שמתקיים בתוכנו ומשתקף החוצה?

עלינו לחפש את הטוב, להרים את המבט ממימד הישרדותי קשה
ולעשות שלום בינינו לעצמנו, ולאחר מכן בינינו לאחינו בני האדם.

לב אחד יש לכולנו,
לב של אהבה טהורה.